By my target
•
20 Oct, 2021
מי שצפה בסדרה הויקינגים , לא יכול היה שלא להבחין שאחת הדמויות המרתקות הייתה זו של לאגרתה. האישה הזו שהקסימה את העולם. ולא רק כי היא יפה, אם כי די ביופי הזה להקסים, ככל שהעמקתי בדמות שלה, הבנתי מה מושך אותי אליה ומה הסוד של דמותה. היא מזכירה לי דמות אחרת מתוך סדרת ספרים בשם ׳אנג׳ליק׳ שקראתי בנעוריי. הדבר המשותף לשתי הדמויות האגדיות האלה הוא שהן מגלמות את הארכיטיפים השונים של האישה. הלוחמת. הכוהנת. המלכה. האם. הרעיה. המאהבת. יש עוד אחד שלאגרתה פחות מצטיינת בו, אבל אני מוצאת לנכון לציין אותו כאן אשת הרפואה/המכשפה בכל אחד מהם היא מאוזנת להפליא. אבל מה קורה כשהם יוצאים מאיזון? נשאיר את זה כשאלה פתוחה ובמאמר הזה נבחן את הפן המאוזן והמושלם של הארכיטיפ דרך הדמות הזו של לגארתה. דמות האם נדמה שכשאשה נמצאת בדמות הזו, היא כל כולה נשאבת לשם. כשהפכתי לאם, ממש בהתחלה, זה היה אחד הדברים הקשים שחוויתי. יחד עם האושר העילאי להיות כה קרובה לפלא הבריאה, לתינוק הרך והטהור שיצא מתוכי, לרמות האהבה והקרבה שלא הכרתי עד אז. לכל זה נלוו רגשות וידיעה שאינני עוד שייכת לעצמי, שמהותי מתחלקת לעוד גורמים. נשים רבות חוות דיכאון אחרי לידה עם השינוי הכה מהותי הזה. לראשונה בחיי הבנתי מה זאת חרדה. מה זאת דאגה. ואיבדתי את החופש הגדול שהיה מנת חלקי עד אז. שם התחיל השלב בחיי שבו אני חולקת את מהותם הבסיסית עם עוד נשמות. שבו אני לומדת על עצמי יותר לעומק. שבו אינני שייכת רק לי יותר. שבו האהבה שבי גדלה ומתעצמת. תינוק בא מרחם אמו ויוצא אל רחם העולם. הוריו מתבקשים להיות שרויים בניצוצות האמון שיש להם בעולם. שיגן על ילדם ויהיה לו בית בחייו עלי אדמות. לגארתה נאלצת לתת אמון בעולם שכולו מלחמות ואכזריות. אבל שיש בו גם יופי עצום ומשמעות. בנה הופך ללוחם עשוי ללא חת שידוע בכך שיש עליו הגנות ושמירות. כל אם תמצא במקום הזה במוקדם או במאוחר. ככל שהילדים גדלים כך מתבקש האמון הזה יותר. עוד דוגמא מהמיתולוגיה העכשוית - אימו של הארי פוטר הטילה עליו כישוף הגנות שמנע מלורד וולדמורט להזיק לו. כאשר הוא גדל הוא נאלץ למצוא בעצמו ובכוחותיו את ההגנות האלה. אבל כוחה של אמו המגוננת עליו תמיד נמצא לצידו גם אם היא איננה בחיים. האם בדמותה הארכיטיפית היא זו שאינה חוששת לחשוף את מי שהיא לעיניי ילדיה. לילדיה הקטנים היא מעניקה אהבה אין קץ יחד עם גבולות ברורים. שיסדרו להם את הכאוס הקיים בעולם. וירגישו שהם נמצאים בבית בכל מקום. כשהם גדלים היא זו הממשיכה להעניק אהבה וחום ככל שמתבקש אך לא באופן לוחץ שירחיק אותם. בעניי רוחה היא רואה את דמותם המועצמת של ילדיה. ממרום גילה והחוכמה שבאה איתו היא רואה באופן מופשט את ייעודם והיא מכוונת אליו בעדינות תוך כדי תשומת לב שהיא לא כופה את הרעיונות האישיים שלה על הידיעה האישית שלהם והתבונה שהגיעה עם הדור שלהם ושאינה מנת חלקו של הדור שלה. הרעיה והמאהבת דמות המאהבת מתחלקת כאן לשתי קטגוריות , כאן ההתייחסות אליה כחלק מארכיטיפ הרעיה - לגארתה הרעיה, היא נאמנה ואוהבת. ויחד עם זה, היא יודעת היטב לעמוד על שלה ולהכיר בכוחה ובאישיותה שלה. כפרטנרית לסקס היא נוהגת בתעוזה ומפגינה כושר המצאה וגמישות. הרבה אפשר לומר על הרעיה או בכלל על מערכת יחסים של גבר ואישה. אבל אחד הדברים הבולטים שמפשטים את המצב הוא הטבעת היכולת למצוא את עצמיותך בתוך השילוב המורכב של חיי זוגיות ומשפחה. בתוך הערבובים האינסופיים לחדד את היכולת לזכור מי אני, לחזור אל עצמי שוב ושוב. הרעיה הארכיטיפית היא זו שקרובה אל מהותה הגרעינית, מבלי לאבד את המסוגלות של חיים משותפים ויצירת תקשורת של אינטימיות והבנה. אותן התכונות מתבקשות מבן/בת הזוג שלה. אם אין לה בן זוג שתואם את דרגות ההתפתחות וההעצמה שלה, יהיה לה קשה עד בלתי אפשרי לקחת חלק פעיל בזוגיות ולגדול בנפשה. היא תאבד את עצמיותה ותשכח בצערה, אדישותה או כעסה את המהות הפנימית ביותר שלה, זו שמובילה את המשפחה לחוף מבטחים. נאמנות היא תכונה מתבקשת במערכת יחסים זוגית. גם אם זו זוגיות פתוחה או פוליאמורית, דבר שקשה לקיימו והוא דורש צמיחה מרבית ומהירה בנפש, גם בזוגיות כזו , תתקיים נאמנות והכרה ביחסי הנאהבים שהם מעל הכל. הנאמנות היא זו שמאפשרת יציבות שנמשכת לאורך זמן גם דרך הסערות שמתרחשות בדרך. הרעיה, האישה, השאקטי, נשארת במהלך השנים נאמנה לקוד הנשי שהיא נושאת. לנשיות וליופי והטיפוח האופייניים לה, עם כל הגינונים הנשיים של הזזת השיער מהפנים, החיוך המפתה, ההליכה. היא שופעת ברוך, ומטפחת את האינטימיות ומראה את אהבתה, נותנת תשומת לב במידה הנכונה. העצמת המיניות גם כשהיא בדלותה, לעיתים אין לתת לה לדעוך. עושה כל שביכולתה להחיות בתוכה את החושניות. בסיפור של לגארתה היא לא מהססת לחתוך את הקשר כאשר היא מגלה שהקשר שלה עם ראגנר אינו מכבד אותה כפי שהיא. הרעיה יודעת לזהות מתי כדאי לה להשקיע בקשר ובגבר או האישה שלה, אם יש שם פוטנציאל לגדילה היא תזהה אותו ותמשיך להתעקש ולהלחם עבור הסיכוי לחיות בהרמוניה. אבל אם, לאורך הדרך היא מזהה שהיא מאבדת את עצמה או שבן הזוג שלה אינו ראוי למאמצים שהיא עושה, היא תחפש בתוכה את האומץ והכוח לפרק את הקשר ולנוע הלאה בכל מחיר. המאהבת היא דמות שמשתנה לאורך השלבים השונים בהתפתחות. לאורך שנות הילדות והנערות נדרש מזל וחוסן כדי שתהיה שם התפתחות מינית ופיתוח יכולת לעבור מעבר לטראומות, הסכנות והמהמורות שהעולם מניח לפנינו במיניות הבלתי מאוזנת שקיימת בו. מזל – כדי שלא יונחו לפנינו אתגרים גדולים מדי שישבשו אותנו בהתבגרות המינית שלנו. חוסן – כדי שיהיה בנו די חוסן נפשי ובריאות לגבור על אותן מהמורות שהונחו לפנינו בדרך בתהליך ההתבגרות המינית שלנו ובכל זאת לשמור על שלמות ובריאות בכל הנוגע למיניות. כך או כך – רובינו חיים בחברה פוריטנית ושמרנית מדי. ברור שישנם מקרים שזה בדיוק להפך, אבל על פי רוב, זה המקרה. מיניות אינה מדוברת מספיק ויש הרבה מבוכה ובורות מסביב לנושא הזה, מה שעשוי למנוע ואך מונע מאתנו כנשים להיות בפתיחות המאפשרת עונג, התפתחות והגדלת הידע החושני. היכולת לדבוק באהבה לאורך השנים והעשורים היא איכות נרכשת. ככל שנלמד עליה עוד ועוד ונפתח את האפשרויות והיכולות כך נמשיך להחיות אותה. בעיקר בתוך חיי הנישואין. המיניות משתנהזמן במהלך ה היא אינה אותו הדבר בנערה, אישה צעירה או אישה בוגרת. מי שתתרפק על העבר, צפויה לה אכזבה, אם נצמד לקונספט הישן נשתעמם עד מהרה. כמו כל נושא בחיים גם כאן יש תהליך של התפתחות ולמידה. בדמותה הארכיטיפית של המאהבת – היא שומרת על פתיחות מחשבתית, היא ערה לרצונותיה, שומרת על רמת משחקיות. מחיה בתוכה את המשחק האירוטי, ולא רק בסקס או מול בן-זוג. היא משמרת את התשוקה בתוכה חיה ופועמת על ידי חושניות בכל האספקטים שהחיים מזמנים. הלוחמת אחת התכונות המופלאות שבתקופת הויקינגים היא העובדה שהנשים הנלחמות לצד הגברים. אלה שנלחמות מאומנות לכך והן עשויות ללא חת. המלחמה היא אספקט זכרי, הקיים גם בנשים. שדה הקרב אינו תמיד זה שבו נלחמים פיזית. הוא קשור לכל מערכת השגיות מוחצנת. למשל – עסק או קריירה, היחלצות ממצבים קשים, הגנה על החלש, בין אם הם בני משפחה או לא וגם קידום מטרה צודקת או אג׳נדה חברתית. הלוחמת תשתמש בכל האמצעים המצויים בידיה על מנת להשיג את מטרתה. היא נחושה ומיומנת בכלי הנשק שברשותה. היא ערנית וחדה. וכשהיא שמה לנגד עיניה מטרה היא תחתור אליה בנחישות ובהתמדה. חושיה מחודדים וגופה מאומן ומתורגל ושוקק חיים גם אם הוא עגול ונשי. כלי הנשק שלה יכולים להיות רבים ומגוונים, אם זה לשון חדה, שכל חריף, אינטואיציה גבוהה, ערנות, כנות, ישירות, הכלה ועוד תכונות כאלה. היא ניחנה באומץ וכושר עמידות. גם כשהתנאים קשים היא לא מוותרת וממשיכה לחתור הלאה.אך ככל מצביא היא יודעת גם להכנע לפני ההתשה המוחלטת ובין המערכות. אם יש לה תכונות של מצביאה או מנהיגה, היא יודעת לתכנן את צעדיה במובנים אסטרטגיים. יש לה יכולת לתכנן מהלכים קדימה והיא יודעת לגייס לעזרתה בני ברית שיסיעו לה. המלכה הממלכה של המלכה שוכנת בה עצמה. נפשה, גופה וכל כולה ועולמה הקרוב היא הממלכה. היא יודעת להתייחס אל עצמה בכבוד, היא מטפחת את עצמה. ומעריכה את עצמה . גם כאשר אחרים מסביבה אינם מכירים אותה, או בה ומזהים אותה ככזאת, היא ממשיכה לקיים את התכונות הללו. היא גאה אך לא יהירה. היא יודעת את ערכה ואת תכונותיה ונדיבה כלפי הסובבים אותה. היא מכבדת את גופה בכל מקרה גם אם היא סבורה שיש בו פגמים. לרוב, התכונות האלה ישתקפו בתכונותיה החיצוניות – אם זו יציבה ונוכחות וגם צורת לבוש וענידת תכשיטים. היא מרשה לעצמה לפאר את גופה ובכך להדגיש את דרכה בעולם. היא חומלת על אלו הזקוקים לנחמה ולחמלה. אבל אינה תומכת במסכנות וקורבנות. הכוהנת האישה בדמות הכוהנת היא זו שמחברת אל העולם הרוחני. היא מבצעת טקסים סימבוליים המקשרים בין אדמה לשמיים. היא מגשרת בין האלים והאלות לבין שוכני האדמה. מדובר בפן הנשי שהוא שונה ומנוגד מתפקיד ההזנה הפיזית שנשים כה מנוסות בו וכה מזוהות איתו - זהו החיבור עם המיסטיקה, עם האינסוף, עם הכוחות המקיפים אותנו ונסתרים מעיננו. פן נוסף של הכוהנת טמון בעולמות המיניות, בהכרה בכוח המיני ובשערים שנפתחים כאשר מעשה האהבה הוא עוצמתי ומשוחרר. בין שתי הקצוות של התמסרות אינסופית וכוונה. בחיי היומיום ובביתה כשהיא הכי קרובה לדמות האם המזינה. יש בידה להכניס את האיכות של הכוהנת, זו שמחוברת עם העולמות הרוחניים. עם הסדר המופתי וההרמוניה שהיא מכניסה לעשייה שלה. עם היכולת להתבונן בנעשה ממעוף הנשר ולראות תמונה שלמה. בכך שהיא מתחזקת את נפשה וצמיחתה הרוחנית בד בבד עם התחזוק הפיזי של עצמה ושל הבית כולו. כאשר היא שלמה בתוכה, כל בני הבית חשים בזה וניזונים מכך. השלמות הפנימית היא תוצאה של עבודה תודעתית , פנימית והקשר עם הרוחני והמטהפיזי. אשת הרפואה או המכשפה למילה ׳מכשפה׳ יש קונוטציות שליליות. לכן השימוש בה נעשה בזהירות. הכוונה היא ליכולות הנובעות מרמת אינטואיציה גבוהה. החידוד של היכולת התחושתית לרגישות ו׳קריאה׳ של אנשים ומצבים. על היכולת לחיות על ׳קו התפר׳ בין המציאות המקובלת לעולם הנסתר. מדובר בידע שבחלקו נרכש מתוך הנסיון ובחלקו הינו אימון של רגישות ורספטיביות. זו אינה תכונה השמורה לנשים בלבד, אבל קשורה לצד הנקבי של כולנו. חלק אחר של אשת הרפואה הוא הקרבה לעולם הצמחים והחומרים הרבים המצויים בעולמינו הפיזי שבכוחם להשפיע עלינו. כנגזרת מתוך יכולתה להיות או היותה אם, מקנן בה הרצון להיטיב עם ילדיה ועם כל הקרובים אליה. משם בה הצורך והיכולת ללמוד על עולם הטבע, הצמחים, המינרליים, המזון, הפיזי והרוחני, ולהשתמש בכל אלה לרפא ולהעצים. כל הנאמר כאן הוא על קצה קצהו של המזלג ובראשי פרקים. בכל קטגוריה מתואר הארכיטיפ בצורתו האידיאלית והמאוזנת ביותר. על כל אחד מהאלמנטים אפשר להרחיב עוד רבות. ועל כל אחד מהם אפשר ללמוד דרך התנסות. אסיים בהודיה ללגארתה ואנג׳ליק – דמויות פיקטיביות המייצגות את השלמות הנשית באספקטים שונים. בהודיה לכל אותן נשים בשר ודם שמעוררות בי השראה יומיומית. ולכל הכח הנשי באשר הוא – מי ייתן ויתעורר ויתחזק בתוך עולמינו הפטריאכלי ויביא רוך ועוצמה של יצירה והכלה לתוכו. אני מזמינה אתכן, הקוראות להגיב. ואם תרצו, להוסיף מנסיונכן והידע שלכן, זהו נושא רחב ומלא בפרטים ומידע שנמצא אצל כולנו. הארכיטיפים הנשיים הם נושא מרתק לסדנאות לימוד ומעגלי נשים - בהטמעה ובהתנסות מוזמנות לפנות אליי בנושא הזה